מקור ישעיהו מ״ז
1 רְדִ֣י וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃
2 קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃
3 תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ פ
4 גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
5 שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃
6 קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃
7 וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ פ
8 וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃
9 וְתָבֹ֩אנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעׇצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃
10 וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חׇכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃
11 וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שֹׁאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃
12 עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃
13 נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו הֹבְרֵ֣י שָׁמַ֗יִם הַחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃
14 הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃
15 כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ ס
פירוש שד"ל על ישעיהו מ״ז
1 רדי, מדבר עם אומת בבל, וממשיל אותה לגבירה רכה וענוגה, ומגיד לה מפלתה.
2 ושבי על עפר, כאבלים.
3 בתולת בת בבל, עיין למעלה ל'ז כ"ב.
4 לא תוסיפי יקראו לך, מורכב מן לא תוסיפי להקרא, ולא יוסיפו יקראו לך, או לא תוסיפי להיות במצב שיקראו לך בשם זה.
5 תוסיפי, בא הטעם למטה לבלתי תתבלע בקריאה היו"ד החרוקה שבמלת יקראו הסמוכה, והוא על דרך סורה אדוני סורה אלי, עיין דקדוקי 105, 106 §.
6 רכה וענגה, רוז' וגיז' פירשו על השחתת המדות ורדיפת ההנאות, כמו שהעיד Curtius, אך נ"ל כי אין זאת כוונת התארים האלה בפסוק הרכה בך והענגה דברים כ"ח נ"ו, רק הטעם כדרך העשירים והעשיר ותאשר לא נסו עמל ויגיע.
7 קחי רחים, ריחים של יד.
8 וטחני קמח, כדרך השפחות, כמו עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, וכן תטחן לאחר אשתי איוב ל"א י'.
9 גלי צמתך, כמין מסוה, וכן בל"ח צמצמה פניה, כסתה, וגלוי הפנים היה זלזול גדול בנשים החשובות גיז'.
10 חשפי שבל, כמו שולים, או קרוב לו, והוא הסרח העדף בבגדי העשירים והעשירות והוא סרוח על הקרקע מאחוריהם רוז' וגיז', והפעלים גִלָה וחשף נופלים לא לבד על גלוי האיברים, כי גם על הרמת הבגדים, כמו חשפתי שוליך על פניך ירמיה י"ג כ"ו, וגליתי שוליך על פניך נחום ג' ה'.
11 עברי נהרות, הִתְגַלִי כאלו היה לך לעבור נהרות, והוא תכלית הירידה מכבוד, ועיין למעלה כ"ג י'.
12 ולא אפגע אדם, אני אנקום את עמי ישראל, ולא אפגם שום אדם שיקום להצילך בת בבל מידי, ולפיכך סמך לו גואלנו ה' צבאות שמו, אמר בלשון ישראל, אנחנו יש לנו גואל הדם הנוקם את נקמתנו, ואתם בני בבל אין לכם גואל. ואייכהרן שלא הבין זה חשב פסוק גואלנו לנוסף, וגיז' פירש כה אמר גואלנו.
13 שבי דומם ובאי בחשך, דרך אבלות, כאלמנה, כמו שאומר למטה שכול ואלמון רוז'.
14 חללתי, ענין השפלה והורדה מכבוד, והוא קרוב לשרש קלל וקלה שהם הפך הכבוד, וכבר מצאנו חי"ת וקו"ף מתחלפות, חטב וקטב, לחך ולקק. והנני מבטל מה שאמרתי בבה"ע תקפ"ז עמוד 192. ומוה"רר יצחק פארדו אומר חללתי כמשמעו, כי ישראל קדש לה' כל אכליו יאשמו, וכשקצף עליהם עשה אותם חול ונתנם ביד זרים, ונכון.
15 נחלתי, העם החביב לי, ושהייתי משגיח עליו כאשר ישגיח אדם על נחלתו.
16 על זקן הכבדת עלך, אפילו על זקן, וזה סימן לאכזריות גדולה.
17 עד, בעוד, כמו עד זה מדבר איוב א' י"ח, כלומר כך היית אומרת בזמן שלא שמת אלה על לבך.
18 אלה, המאורעות שתבאנה עליך עתה.
19 אחריתה, אחרית הענין, לא התבוננת איך יפול הדבר; ל' זכירה נופל גם על העתיד, כמו לא זכרה אחריתה איכה א' ט', יען אשר לא זכר עשות חסד תהלים ק"ט י"ו, ברגז רחם תזכר חבקוק ג' ב', וכן זכור את יום השבת, כמו שמור, ודברי בבה"ע תקפ"ח עמוד 90 בטלים.
20 עדינה, כמו ענוגה שאמר למעלה.
21 אני ואפסי עוד, על כרחנו אין הכוונה אלא כתרגום יונתן וכפירוש רש"י ורד"ק ואפס בלעדי, אין עוד אחרת שֶתִשְוֶה לי, ותהיה מלת אפס מורה לפעמים אין זולת, וכן אני מפרש ואפס עצור ועזוב, אין עוד אלא עצורים ועזובים; וראב"ע ורוז' וגיז' בדפוס שני פירשו היו"ד נוספת ויתרה, אני ואפס עוד; ולודוביקוס De Dieu וקוצייוס פירשו דרך שאלה: היש מבלעדי עוד; ולודוביקוס הנ"ל אמר עוד פירוש אחר, ובחר בו גיז', והוא שיהיה אפסי כמו לבדי, אני ולבדי עוד, והמבקש כמוני לא ימצא אלא אותי.
22 כתמם, הרעות האלה שכול ואלמון תמימות תהיינה.
23 ברב כשפיך, עם כל כשפיך הרבים ועם כל חבריך העצומים מאד.
24 ותבטחי ברעתך, אין הכוונה שמְתְ בטחונך ברעתך, כדעת המפרשים כלם, כי אין זה מסכים עִם אמרת אין רואני שהיה בטחונה בהכחשתה השגחת האל, לא ברעות שהיתה עושה, אלא בחשבה שאין דין ואין דיין; אך הכוונה היית יושבת ברעתך לבטח, עשית הרעות בלא שום מגור; שרש בטח נאמר פעמים רבות בלא קשור, והוראתו ישיבה לבטח, כמו עם שוקט ובוטח, וצדיקים ככפיר יבטח, ובי"ת ברעתך איננה הבי"ת המצויה אחר שרש זה לקשור אותו עם הדבר שבוטחים בו, אבל היא בי"ת המצב, היית ברעתך לבטח, וכמהו הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון עמוס ו' א'.
25 אין רואני, אין משגיח על מעשי להענישני על אכזריותי על ישראל.
26 חכמתך ודעתך, מה שהיית בעיניך חֲכָמָה בכשפיך ובחבריך, שהיית סבורה כי על ידיהם תדעי העתידות.
27 שובבתך, עשו אותך שובבה, הקשו ערפך.
28 לא תדעי שחרה, לא תדעי אותה בטרם תבא, כמו שהשחר הוא האור הקודם ליום, כן לא תדעי הרעה זמן מה קודם בואה רד"ק ורוז'.
29 לא תוכלי כפרה, ל' כפרה מתחלתו מורה הגנה וכסוי, כמו וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר, וכן הכַפֺרֶת הוא כסוי, וכן כפרת החטא, כמו כסוי חטאה תהלים ל"א א'. וכן כֹפֶר הוא מגין בעד הנפדה Gussetius, ר' נפתלי הירץ וויזל, וידידי החכם יש"ר. ולמעלה כ"ח י"ח קיצרתי בלשוני ואמרתי וכֻפר בריתכם לשון בטול, והוא האמת לפי הענין, אך תחלת הוראת המלה היא מה שכתבתי כאן.
30 לא תדעי, קודם שתדעי.
31 באשר יגעת, אשר בהן יגעת, עיין למעלה ל' ל"א.
32 מנעוריך, מדבר עם בבל במליצת אשה, ואומר לה מנעוריך, והכוונה מימי קדם של האומה.
33 תערוצי, תתחזקי.
34 נלאית, נלאה ענינו יגע לריק, כמו וילאו למצוא הפתח, ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור, והענין חוזר למעלה, עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך אולי תוכלי הועיל, ועל זה הוא משיב: ידעתי כי תלאי להועיל לך מאומה, עם רבוי העצות שתחשבי בלבבך; ועתה אחרי שאין לך תקנה להועיל לך, ולהתחזק, יעמדו נא ויושיעוך חוזי הכוכבים, אך גם הם היו כקש, איש לעברו תעו, אין מושיעך; והנה אחר שהמשיל האומה לאשה, יִחֵס לה הכשפים, ולא יחס לה האצטגנינות, כי היו אצל הקדמונים נשים מכשפות, ואולי לא היו אצלם נשים חכמות בידיעת הככבים, ואולי לא היה נאות לנשים לצאת אל השדה לחזות בככבים, ע"כ הפריד האצטגנינים לבדם.
35 הוברי שמים, הבר בערבי חתך, וענינו גוזרי העתידות על פי מה שרואים בשמים רד"ק, ודעת Fullerus ורוז' וגיז' כי נקראו חותכי השמים ע"ש שכן היה דרכם לחלק השמים לשנים עשר בתים, וזה נ"ל נאות למה שאומר אח"כ מודיעים לחדשים, כי בכל חדש יכנס השמש בבית אחר, ויגזרו מזה העתידות.
36 מאשר יבאו עליך, יעמדו נא ויושיעוך מאשר יבאו עליך ראב"ע, ואין כן דעת בה"ט, כי הזקף שעל בכוכבים הוא סימן שמלות מודיעים לחדשים דבקות למטה, וזה על דרך מה שאמרו בתלמוד מאשר ולא כל אשר. ונ"ל כי דברי הנביא הם דרך לעג, ובהיותו מהתל באצטגנינים ובמאמינים בהם לא היה צריך לדקדק ולומר שהם מודיעים קצת העתידות ולא כלן, אבל אמר סתם מודיעים לחדשים, אע"פ שבאמת לא היו מודיעים לא הכל ולא מקצת טבת תרכ"ד.
37 הנה היו כקש, חוזיך לא יעמדו לך להושיעך, אך בבוא האויב יתפזרו ויאבדו כאלו פתאום אש שרפתם.
38 לא יצילו את נפשם מיד להבה, כמין מאמר מוסגר, חכמיך שהיית סבורה שיושיעוך, לא יצילו אף את נפשם.
39 אין גחלת לחמם, ישרפו ברגע כקש, ואפילו בגחלים ובלהבה לא יועילו לך.
40 לחמם, להתחמם, והוא בנין קל ע"ד השלמים, כמו לִסְבֹב את ארץ אדום, אלא שנשתנה החולם בפתח, מפני שהוא פועל עומד, כמו לִשְכַב, והקמץ בעבור ההפסק, ופתח הלמ"ד בעבור אות הגרון שאחריה, כמו לַחטוף עני; ויתכן ג"כ לקרוא לְחַמֵם, בבנין פִעֵל, לחמם התבשיל.
41 אור לשבת נגדו, להתחמם.
42 כן היו לך אשר יגעת, כן היו בבחינת תועלתך אותם שיגעת בהם, לא הושיעוך ולא הועילו לך אפילו תועלת קלה כתועלת הגחלים והאור.
43 סחריך, שהיו עושים עמך סחורה בחכמתם הכוזבת; כי היו מלכי בבל מפרנסים החרטומים והאשפים.
44 איש לעברו, כל אחד לעבר אחד, בדרך שנזדמנה לו תחלה לנוס, נס לנפשו.
45 תעו, הלכו בלי דעת אנה ילכו.